<h1>סמ"ג עשין סימן ע'</h1>
<h2>דף כח:</h2>
גרסינן בפרק שני דנזיקין (ב"ק כ"ו ב') אמר רבה זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות ובא אחר וסילקן או הוא קידם וסילקן פטור שמשעה שהשליך נפסקו חציו והרי היו שם כרים וכסתות. וכתב רב אלפס (שם) דרבה לטעמיה שפוטר שורף שטרותיו של חבירו בפרק הגוזל קמא (צ"ח א') דלא דאין דינא דגרמי ואין הלכה כן כמו שיתבאר (לקמן), ולרבינו יצחק (תד"ה קדם) נראה דגרמא בנזיקין הוא ופטור לדברי הכל. בפרק הגוזל קמא (צ"ח ב') מסקינן שהשורף שטרותיו של חבירו חייב לשלם כל החוב שהיה בשטר אע"פ שאין גוף השטר ממון הרי גרם לאבד כל הממון (ע"פ לשון רמב"ם חובל ומזיק פ"ז ה"ט ע"ש) וכיוצא בזה נקרא דינא דגרמי בכל התלמוד. ובלבד שיודה לו המזיק ששטר זה מקוים היה וכך וכך היה כתוב בו ומחמת ששרפו הוא שאינו יכול לגבות החוב (המשך לשון הרמב"ם שם) שאומר שם היכי דמי אי דאיכא סהדי דידעי מה דכתיב בשטרא נכתוב ליה שטרא מעליא ואי דליכא סהדי מנא ידענא כמה ישלם אמר רבא תהא במאמינו למזיק כאשר בארנו. המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול (כתובות פ"ו א'). ונתחייב המוחל לשלם מה שקיבל אפילו לרבי מאיר דדאין דינא דגרמי אינו משלם יותר כך פסק רב שר שלום גאון. וכן מוכיח גבי קריביה דרב נחמן בפרק הכותב (שם תד"ה תיזיל). בפרק לא יחפור (ב"ב כ"ב ב' ותד"ה זאת) מסקינן דגרמא בנזקין פטור אבל אסור, וצריך לחלק מה בין גרמא בנזקין לדינא דגרמי וחילק רבינו יצחק ללשון אחד דדינא דגרמי הוא במקום שהוא בעצמו עושה ההיזק לממון חבירו וללשון אחר פירש במקום שבשעת מעשה עושה ההיזק, וא"א ליישב לשני הלשונות את כולן כשתדקדק בהלכות ועוד כי טיהר הטמא ועירבו בעל הבית עם פירותיו דמחייב לרבי מאיר בפרק עד כמה (בכורות כ"ח ב') לא יתיישב כלל דהוא עצמו אינו מזיק ממון חבירו וכן בשעת מעשה אין ההיזק בא, לכך נראה לרבי יצחק בר רבי אברהם לפרש שהואיל דדינא דגרמי [הוא] מטעם קנס כמו שמוכיח בירושלמי (שבועות דף ל"ב א') יש לומר דכל היזק המצוי ורגיל לבא אם לא שקנסו חכמים על כך שייך דינא דגרמי כעין טעם שבארנו למעלה גבי מטמא ובכך מתיישבות כל ההלכות.
<h2>דף לה.</h2>
בפרק הניזקין (גיטין נ"ג א') אמר רבי יוחנן המזיק את ממון חבירו היזק שאינו ניכר הואיל ולא נשתנה הדבר ולא נפסדה צורתו הרי זה פטור מן התשלומין דין תורה אבל מדברי סופרים אמרו הואיל והפחית את דמיהן הרי זה חייב ומשלם מה שהפחית מדמיהן (רמב"ם חובל ומזיק פ"ז ה"א) אם היה מזיד כמו ששנינו שם (נ"ב ב') המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב. ודבר זה קנס הוא שקנסו [אותו] חכמים שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו ואומר פטור אני (ע"פ רמב"ם שם ה"ג) והלכה כדברי רבי יוחנן שהרי [דברי] חזקיה שחולק שם עליו עולה בתיובתא. המנסך יין חבירו לעבודה זרה לא נאסר היין שאין אדם מישראל אוסר דבר שאינו שלו (רמב"ם שם ה"ו), דכיון שאינו שלו לא שמיה תקרובת (ע"פ ר"ש כלאים פ"ז מ"ד). ואם היה לו בו שותפות או שהיה משומד שהרי הוא כגוי או שהתרו בו וקבל התראה שהרי הוא משומד הרי זה אוסר היין וחייב לשלם, והיאך יתחייב זה לשלם והרי הוא מתחייב בנפשו מפני שמשעה שהגביהו נתחייב לשלם ואינו מתחייב בנפשו עד שינסך (המשך לשון הרמב"ם שם) כדאיתא בפרק השוחט (חולין מ"א א').
<h2>דף נ:</h2>
הכהו כלאחר יד או תלש בשערו או העביר טליתו ממנו או פרע ראש האשה או רקק והגיע בו הרוק נותן לו דמי בושתו ארבע מאה זוז, סטרו נותן לו מאה זוז. אמר רב פפא (צ"א א') לא שנו אלא שרקק בו אבל בבגדו לא משום רבי יוסי בר רבי חנינא אמרו זאת אומרת ביישו בדברים פטור. וגרסינן בירושלמי (דף ל"ו ב') בשם ריש לקיש המבייש תלמיד חכם אף בדברים נותן לו דמי בושת שלם, ואומר שם מעשה באחד דאיקפיד לרבי יהודה ברבי חנינא אתא עובדא קמיה דריש לקיש וקנסיה ליטרא של זהב. אף על פי שהמבייש שאר העם פטור מן התשלומין מ"מ עון גדול הוא (לשון רמב"ם חובל ומזיק פ"ג ה"ז) שהרי אפילו במקום תוכחה נצטוינו שלא לבייש שנאמר (ויקרא י"ט י"ז) הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא (ערכין ט"ז ב'), ואמרו חכמים (אבות פ"ג מי"א) כל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא. שנינו עוד בפרק החובל התוקע לחבירו נותן לו סלע, פירש רבינו שלמה בלשון אחד הכהו בכפו על אזנו נותן לו סלע דמי בושת, מלבד נזק צער וריפוי אם ישנו שם. ומסיק רב יהודה שכל כסף האמור בתורה כסף צורי ושל דבריהם כסף מדינה, וסלע מדינה יש בו שלשה דינרים וחצי נחושת וחצי דינר כסף (ע"פ רמב"ם שם ה"י) נמצא שהוא שמינית שבסלע צורי. ואומר רבינו יצחק (ב"ק ל"ו ב' תד"ה ושל ע"ש) דווקא במקום שהזכירו סלע צורי אבל מנה וזוז אינו של מדינה שהרי שואל התלמוד בפרק החובל (צ' ב') על זאת המשנה שאמר רבי יוסי הגלילי מנה אם רוצה לומר מנה צורי או של מדינה ואינו פושטה מדרב יהודה, וגם בפרק אף על פי (כתובות ס"ה ב') גבי עני שנותן לאשתו כלים של חמישים זוז ואומר שהם של מדינה דאם של צורי עני מניין לו כל זה ואינו מוכיח זה מדרב יהודה.
